אחרי הלהיט המשותף ההוא, עדיני וסלומון מנסים בכל פעם לשחזר את ההישג ולא מצליחים. "רבות הדרכים" היה חד פעמי והצליח כי הוא היה באמת שיר טוב, הייתה בו רעננות וכאב אמיתי, אבל "פרח לילה" רחוק מכך. הוא מהונדס מדי, מעוצב מדי, כמעט חסר נשמה או יכולת להצית משהו.
"יש פרחים שפורחים רק בשממה", נזרקת הקלישאה לאוויר ובעצם מספרת את כל הסיפור. אהבה זה פשוט, תורידו דימויים מיותרים, מטאפורות וכל מיני חידודים מיותרים, אין בהם צורך. אין בשיר הזה כל רגש, על אף הניסיון, וכאן חולשתו הגדולה. רבות הדרכים להקשיב לשיר הזה, אבל הכי בטוח זה מרחוק.
