36 שירים יש בסוף הכפול שיצא במלאות שנה למותו של מאיר בנאי, והם מציירים פסיפס מדויק של האיש שאהב, ריגש, הצחיק וחלם. במודע או שלא, שירי הפתיחה והסיום מהווים במילותיהם סגירה מרגשת
שנה חלפה מאז מאיר בנאי הלך לעולמו, ואת המטען התרבותי שהשאיר אחריו אפשר למצוא באלבום הכפול שמכיל לא פחות מ-36 שירים מצוינים. נדירים האמנים שאתה שומע אוסף שלהם ואומר שלא חסר בו כלום, לא שירים, לא השקעה בכל מה שקשור להגשה. במובן הזה, האוסף הכפול הוא מה שהיה בנאי בחייו, כמעט נוגע בשלמות, מכיל את הכל מהכל, ואתה יודע להעריך אותו יותר כשאתה רואה את התמונה המלאה.
יש לי סיכוי" של האח אביתר"
רק בן 55 היה בנאי במותו. סגפן, כזה שאיש לא ידע על מחלתו עד שנפטר. במשך הקריירה הארוכה שלו הוא אולי היה פחות באור הזרקורים מבני הדודים יובל ואהוד, הפך עם השנים ל"האח של אורנה ואביתר", אבל המשיך ליצור – וכמעט כל יצירה הפכה לנכס צאן ברזל. מופע המחווה שערכה לו המשפחה היה אחד הדברים המרגשים, כי מאיר היה האיש הזה שכולם אהבו, זה שתמיד שמענו בימי הזיכרון, שרנו יחד איתו על שפשף שרואה עתיד וחולם תמיד, וידענו שישמיעו אותו כל פעם שיירד גשם.
עטיפת אלבום המיטב. עריכה ובחירת שירים מצוינת
העריכה הנהדרת של ליאור מזרחי ועוזי פרויס, הובילה לאוסף שבו תמצאו את הכל מהכל, אפילו ביצוע מצמרר ל"יש לי סיכוי" של אביתר, אותו אביתר שמשחק בדשא כמו שמאיר שר לו בשיר אחר. לא תפספסו כאן תחנה אחת בחייו של בנאי, ותגלו עד כמה כל הקריירה שלו סבבה סביב אהבה גדולה, משברים קטנים וחלומות של אחרים. בעיקר תגלו בו את עצמכם שרים, רוקדים, דומעים ומחייכים, ממש כמו החיים עצמם, אותם חיים שמאיר בנאי היטיב כל כך לתאר בחייו ולשיר.
שיר הסיום, הצבעים משתנים עכשיו
אם להיות פיוטי לרגע, יש משהו מאוד מעניין בבחירת שיר הפתיחה. ב"היום עולה" בנאי שר על תחילת היום: "איך היום עולה, מתמלא, חיים", ואילו שיר הסיום "הצבעים משתנים עכשיו" מהווה את הקינה לבנאי עצמו עם אותה שמש: "כל כך רוצה אותך/ כל כך צריך אותך/ השמש שתצא /עכשיו אני בוכה".
רק בן 55 היה בנאי במותו, והאוסף הזה מראה שהנר שלו עדיין מאיר, גם אם שמש חייו שקעה.