הגדרת פרס מפעל החיים ליהודה קיסר על פועלו בתחום המוזיקה הים תיכונית בלבד, מקבעת את המצב שממנו מנסות עדות המזרח להשתחרר כבר שנים. אם שרת התרבות מירי רגב רוצה באמת לשנות, הגיע הזמן לתת ליוצרים את הפרס האמיתי שמגיע להם, ולא תעודה משרדית
זה כבר הפך לריטואל. שרת התרבות צריכה קצת כותרות ושולפת את המזרחי התורן כדי לתת לו תעודת הוקרה על פועלו. בעדות המזרח מרגישים שוויון, מירי רגב מוכיחה שהיא לכאורה משנה ומתקנת, וכולם מוחאים כפיים. במציאות, הפרסים החשובים באמת נותרים מחוץ לתחום של המזרחיים.
יהודה קיסר, הזוכה האחרון בפרס מפעל חיים מטעם השרה, ראוי להרבה יותר, וכמוהו גם דקלון, צלילי העוד, אביהו מדינה, אהובה עוזרי ז"ל ועוד רבים וטובים שתרמו רבות למוזיקה הישראלית כולה ולחלקם מגיע פרס ישראל, לא פחות. הם צריכים לקבל פרס מהמדינה, לא ממשרד התרבות שבמקרה יש שם שרה ממוצא מזרחי שהחליטה לחלק תעודות של משרדה.
יהודה קיסר והדג נחש שיר נחמה. צילום תמונה קיסר: יחצ
הכותרות אולי זעקו שיהודה קיסר קיבל פרס מפעל חיים, רק שמי שמסתכל באותיות הקטנות מגלה שוב ששום דבר לא השתנה. מספיק להסתכל על התעודה שקיבל קיסר בשביל להבין הכל. "פרס מפעל חיים בתחום המוזיקה הים תיכונית 2017", נכתב עליה. שוב אותו בידול, שוב אותה משבצת שבמשך שנים ניסו לומר שהיא עושה עוול ליוצרים של המוזיקה המזרחית, רק בשביל לתת להם שוב פרס קטגורי.
בשיחת הטלפון לקיסר בישרה לו רגב כי "השנה התחלנו את הקטגוריה הים תיכונית ואתה הזוכה הראשון". ובכן, מה בעצם השתנה? כל המאבק הוא לשוויון, לכלל ישראליות, אז מדוע הפרס הוא על מוזיקה ים תיכונית בלבד, בזמן שיהודה קיסר תרם מוזיקלית לכלל התרבות הישראלית? מדוע לתקן את העוול באמת ולתת לו פרס חיים בלי שום הגדרה. לפני שבועיים הוא הופיע בלבונטין 7 בתל אביב ומצעד הזמרים שעמדו על הבמה לצדו היו מכל גווני המוזיקה הישראלית, אז מדוע לסווג אותו לקטגוריה מזרחית? מדוע, למשל, לא לדאוג לאמנים בני גילו שנאלצים לנגן ברחוב כדי להתפרנס?
לתפיסתי, השרה רק מקבעת מצב שדרש שינוי. חלוקת פרסים מטעם המשרד היא דבר יפה, אבל השינוי האמיתי יהיה כשיחלקו תעודות ופרסים ללא קשר למוצא. קיסר, כמו שאר אנשי הדור שלו, ראויים להרבה יותר, לא לפרס שעיקרו יחסי ציבור לשרת התרבות. נראה את מירי רגב שוברת את המוסכמות ודואגת לפרס ישראל לאחד היוצרים המזרחיים. שזה יקרה, היא גם תקבל כפיים.