ההצלחה לא גרמה ללירון עמרם לאבד את התחושה שהוא לא מאמין שזה קורה לו. על הבמה בבסקולה בתל אביב הוא הוכיח שהוא כאן כדי להישאר, ותרגם את ההתרגשות שלו למשהו קסום מלווה במוזיקה טובה ומשובחת
לירון עמרם בהופעה. אפשר היה לחוש את ההתרגשות
שעה לפני ההופעה של לירון עמרם בסקולה בתל אביב, ומוזיקה טורקית וערבית חותכת את המקום. על הצג רוקדות להן כמה נשים, כנראה תימניות, בלופ אינסופי. הקהל שאט אט נאסף הגיע כדי לראות את לירון עמרם, הנסיך של המוזיקה התימנית, הבן של המלך אהרן עמרם, הבחור הצנום שהשיר שלו היה הכי מושמע בגלגלצ בשנה העברית החולפת. תופעה קוראים לזה, כוכב עולה או בהתהוות, איך שתרצו להגדיר.
על הבמה עולה עמרם הצנום חמוש בגיטרה, לא מאמין שזה קורה לו. את הביישנות שלו מרגישים בכל מבט, את ההתרגשות לוקח לו זמן לשחרר. הקטע האינסטרומנטלי הפותח עושה לו טוב, נותן לו להיכנס לאווירה המתאימה לפני שהוא משגר את "כמעט נוגע" המהפנט. וכשעמרם משתחרר הוא גם שר בתימנית, מזמין את הקהל לרקוד במעגלים וגם שולף את הפח לתיפוף. החפלה הגדולה בעיצומה, ולך תנסה להגדיר את הזמר המסקרן הזה, שמצליח להפיק מעצמו רוק לצד פופ לצד מילים שחותכות בבשר עם מסר ישיר וברור שמצליחות להתגבר גם על הסאונד שהכביד על עמרם.
והיה גם פח, ללא קשר לחג החנוכה
במהלך הערב אירח עמרם את קובי אוז. אחרי שעמרם הפליא ב"תחנה הישנה" ניכר הפער בין השניים. נדמה היה שעמרם הצנום לא האמין שאוז מתארח אצלו, והלך קצת לאיבוד. אחרי שהתאושש, שוב באמצעות קטע אינסטרומנטלי, הוא נתן בראש וגם שלף מהארכיון את "השחר" המצוין (חפשו חפשו), שר את "חלום ישן" בקצב מקפיץ ומשגע, והוכיח שוב למה הוא הדבר הכי חם שיש כאן בתקופה האחרונה.
עם קובי אוז. חיבור מופלא בתחנה המרכזית
מה שאני אוהב ואהבתי את עמרם זו הפשטות. אין לו מניירות של כוכב, יש לו עדיין את החדווה של זמר שעושה מוזיקה ובא לתת לקהל שלו הופעה טובה. אל תטעו שיש לו שניים או שלושה שירים, הרפרטואר של עמרם הוא יותר מזה, הוא כותב ומלחין, הוא מחזיק בשרוול את "ים של דמיונות" עם משפט המחץ "כשכולם ישנים אני יוצא אל השירה", והוא גם יודע היטב לאן הוא הולך. אז נכון, יש עדיין קצת בוסר בהופעות שלו, אבל זה מה שיפה וטוב בו. כי הקסם, לפי שתהה, הוא בפשטות. ולעמרם יש את זה בכמויות.