מעבר לעובדה שבאלבום החדש תמצאו רפרופר לכל כך הרבה שירים במוזיקה הישראלית, "תוך כדי תנועה" הוא מסע ששם ברקס על המציאות וגז על ההיפ הופ אחרי שנבלם. פלוטניק בועט, מרגש, משתף, אבל בעיקר עושה מוזיקה שמסבירה למה אנשים אוהבים מוזיקה ועושה את זה הכי טוב שיש
אחת הטעויות הנפוצות שאנשים עושים היא לשמוע אלבומים דרך אפליקציות שלא תמיד מנגנות אותו לפי סדר השירים האמיתי. במקרה של רביד פלוטניק, אם תשמעו רצועה-רצועה תיהנו מכל אחת מהן, אך אם תשמעו אותו כפי שהתכוון המשורר בסדר ששובצו השירים - תבינו שהפצצתי, זה לא רק איציק ששותף לאלבום. תוך כדי תנועה הוא האלבום השישי של פלוטניק, ודומה שהוא נטוע חזק על המשבצת שממנה הוא בועט וגם מצליח להגיע ליעד הפגיעה במילים חדות שעוטפות גם תחושות אחרות שאליהן נחשפנו באלבומים הקודמים שלו.
בתנועה של רביד פלוטניק תמצאו עוד שותפים שהוא לוקח איתו לדרך. סימפולים ומחוות לשירים אחרים (כולל "מסובבת אותי" של רון שובל ב"גברת טיקטוק" או Hilwat Murrat El Laylai של הכוויתים ב"קורבן") ותחושה שפלוטניק לוקח תוך כדי תנועה את כל מי שנשאר למטה, את הפחדים שתמיד עולים כשמצליחים, את הזמרים שצריך להקשיב להם כיותר כמו סימה נון המצוינת וקאשי המעולה, את היכולת להאשים אחרים בכל דבר "זה ביבי" (הוא צועק ב"קורבן", לצד חיפוש אשמים מכל הסוגים והכיוונים) ואת המקהלה שמבקשת לא להדליק אותו ב"קוקוריקו" לפני שהוא מתהפך על כולם אבל מנסה לעשות את זה בלי להעליב, בצמרמורת של "חלום יעקב" בפתיחה של "גיבור".
אבל יותר מהכל רביד פלוטניק הוא מעצור. האיש ששם ברקס על המציאות ושם גז על ההיפ הופ בחזרה למרכז הבמה אחרי שנדחק הצידה רגע לפני שהשתלט על הפסגה כי אז הגיעה מוזיקת הנשמה היהודית שאיימה על ההגמוניה של הפופ הים תיכוני ונעצרה בקורונה. נקודת המבט שלו באלבום היא זו שהופכת אותו מהגולם בהתחלה לגיבור לקראת הסוף, לאיש שפורש כנפיים של פרפר, שמאחל לשלווה בארמונותיך, שהוא "תפילת הדרך" החדשה - הברכה שלו לעצמו, ולכולנו.
"תוך כדי תנועה" הוא אלבום בן זונה, בלי להעליב, וקריאת השכמה. לכולנו.