רגע לפני ההופעות בצוללת הצהובה ובתמונע, מירב הלינגר מסבירה למה יש לה רק 4 שירים ב-E.P החדש שלה, נזכרת בימיה כנערה בפתח תקווה ומגלה מי הייתה רוצה שתבוא להופעה שלה
מירב הלינגר גדלה בפתח תקווה במשפחה דתית, ובגיל 16 החליטה שהיא רוצה לשיר. המחזה הלא שגרתי של נערה דתיה שרה אולי לא קל לעיכול במגזר, אך הוריה דווקא זרמו עם החלום של הבת ועודדו אותה לשיר וליצור ולפתח את כל מה שעושה לה טוב באופן כללי.
באחרונה הפכה את החלם למציאות כפולה: גם האי.פי שרשרת פרידות, וגם שתי הופעות בשבוע אחד: ביום שלישי (4/5) בצוללת הצהובה בירושלים, ולמחרת (5/5) בתמונע בתל אביב. "שמע, אין מה לומר, התגעגענו! בסיבוב הנוכחי הרמנו מופע להקה חדש לחלוטין, אז יש חזרות לאורך כל החודש".
הוצאת אלבום של 4 שירים. למה כל כך מעט?
"זו שאלה מצוינת! יש לזה כמה סיבות, אבל התשובה העיקרית בשבילי היא שמהבחינה האומנותית משהו בארבעת השירים האלו הרגיש לי כמו מקשה אחת, עם אמירה מגובשת. ככל שהתקדמנו עם ההפקה של האי.פי הבנתי את זה יותר. הקלטנו חמישה שירים, ואת החמישי - "ימים יעידו" – החלטנו לשים בצד, ולהוציא אותו בנפרד בהמשך השנה".
מי את רוצה שישמע את האלבום שלך, למי כיוונת אותו?
"אני תמיד מדמיינת את המאזינים והמאזינות כמו הנערה שהייתי בגיל 18, ששוכבת על המיטה לבד בחדר, ומאזינה למוזיקה שמרגשת אותה - עד דמעות. אז בלי ציניות: כל מי שתאזין ויאזין לשירים, ושמשהו יזוז אצלם בלב - לשם אני חולמת להגיע. בחודשים האחרונים אני מקבלת המון תגובות על השירים החדשים, ובפשטות אפשר לומר שזה אחד הדברים הכי מרימים ומרגשים שיש בעולם".
מי הכי היית רוצה שיבוא להופעה שלך?
"סבתא שלי המהממת, זכרה לברכה. אה! ויש עוד מישהי - יהודית רביץ!".