• שחר אמאנו

עדי אברהמי: "היום אף אחד לא יזיז אותי ממקומי"

הפרעות האכילה בילדות, החוויות בשירות הצבאי כמדריכת תותחנים, האלבום שנגנז ב-2015 ותחושת העלה הנידף ברוח. עדי אברהמי חוזרת חזקה מתמיד ועולה על הבמות במופע ראשון

עדי אברהמי // צילום יח"צ: גיל חיון

עדי אברהמי לא חלמה להיות זמרת. את השירים כתבה לעצמה ממקום של ריפוי והתמודדות ומתוך התבוננות על מה שחוותה. הפרעות האכילה בילדות, המאבק התמידי למען החלשים, וההבנה שלא תוכל לשנות את העולם – אבל היא יכולה לנסות וזה מתחיל מעצמה. את מה שכתבה לעצמה תרגמה לשירים שאותם תשיר בהופעה ראשונה שלה (רביעי, 9.6) שכבר הוגדרה כסולד אאוט. "אני גם המפיקה, הבמאית, בונה תאורה, סאונד, אתר, המממנת של האירוע ועוד כל כך הרבה דברים שלא באמת קשורים למוזיקה", היא אומרת בראיון ל"כותל הישראלי".

אברהמי בת ה-31 גדלה ביד אליהו. היא מספרת על ילדה בעלת דימוי עצמי נמוך אבל כזו שלא הפסיקה להאבק למען הצדק. "אם היו עושים חרם על ילדה הייתי מיד מנסה לשבור אותו להיות בצד שלה", היא מספרת. "גם בצופים ניסיתי לשנות את העולם באמצעות ערכים שאני מאמינה בהם, אבל מהר הבנתי שאני את העולם לא אוכל לשנות אם לא אעשה קודם כל שינוי בעצמי".


את החיזוקים מצאה עדי אברהמי בכתיבה ובשירים, שאותם היא מגדירה "התרופה שלי". בצבא ניסתה להתקבל לתיאטרון צה"ל או ללהקה צבאית אך מצאה עצמה מדריכת תותחנים בשיבטה. וכך, במקום לתת הופעה פצצה, היא הדריכה חיילים על משגרים, פצצות תותח מתנייע ועוד. "מילדה שחייתה מוזיקה, תנועה ובמה, פתאום מצאתי את עצמי יושבת בכיתה בה לומדים על פצצות, כלי נשק ועוד דברים שהיו רחוקים מאוד מעולמי", היא מספרת. "ההתמודדות הזו גרמה לי לכתוב מכתבים 'לאף אחד' במהלך השיעורים, עם הזמן המכתבים הפכו לשירים קצרים שאחר כך חוברו להם מנגינות וכך נולדות השירים הראשונים שלי".

ב-2015 אברהמי החלה לעבוד על אלבום ראשון אך מהר מאוד הוא נגנז, לדבריה בשל ביקורת של שדרן בכיר ובן זוג מוזיקאי, שאמרו לה שזה לא מספיק. "באותה תקופה כל הביטחון שלי פתאום התערער. מצאתי את עצמי מוחקת את כל השירים מהיוטיוב ומחליטה לגנוז את האלבום. הייתי כמו גבעול מתנופף ברוח, כל דבר הזיז אותי ממקומי. לקחתי הפסקה והחלטתי שאני רוצה למצוא את הקול הפנימי שלי, לחזק אותו, ולהמשיך ממקום איתן ושלם. היום אני כמו גזע, אף אחד לא יכול להזיז אותי ממקומי".

עכשיו היא חוזרת אחרי שנתיים של עבודה ושירים חדשים. חלקם כמו תגבירי, זה מתחיל בצעד, זכו לתגובות חיוביות מאוד.

כשאני שומע את השירים שלך אני מזהה שם העברת מסרים די בולטת, העצמה נשית. עד כמה זה חשוב לך?

"לא חשוב לי להעביר מסרים, חשוב לי שנתחיל לדבר על מה אנחנו מרגישים באמת, שנדע שמתחת לכל המסכות כולנו בני אדם שחווים אותן חוויות, העצב אותו עצב וכך גם השמחה, האכזבה, הדבר היחידי שמשתנה היא התפאורה ולכן אני חושבת שחשוב שנדבר על מה אנחנו מרגישים כדי שאנשים יבינו שלא רק הם מתמודדים ושהם בעיקר – לא לבד. מעולם לא כתבתי שיר בשביל הקהל, זה תמיד משהו פרטי של מול עצמי ואני בוחרת לשתף אותם כי הם מחזקים אותי".

ועכשיו מופע משלך, לא מלחיץ?

"מלחיץ מאוד!!! בייחוד שאתה אמן עצמאי, עושה הכל משקיע הכל. לפעמים אני מוצאת את עצמי קרובה להישבר, בכל זאת אחריות מטורפת, ואז פתאום מסתבר שסולד אאוט ונגמרו הכרטיסים 5 ימים לפני וזה מרגש ונותן כוח להמשיך. זו גם ההזדמנות שלי לומר תודה לקהל המיוחד שלי שעושה איתי דרך".

עם איזה שיר תפתחי את ההופעה הקרובה?

"עם השיר שנכתב כי העזתי לדמיין את הרגע שאני עולה על הבמה של המופע הזה, 'זה מתחיל בצעד', כמובן".