הזמר והיוצר שחגג 40 ידע במהלך השנים להוביל ולהפיק מוזיקה טובה, אך דומה כי הסינגלים האחרונים שלו מעידים על כך שנתקע בין הדורות. האם משה פרץ יכול להמציא עצמו מחדש או שימשיך מדי פעם לתת הצצה לעבר בזמן שבהווה הוא מחפש כיוון?
תשאלו את עצמכם מתי בשנים האחרונות שמעתם שיר טוב של משה פרץ, כזה שהותיר בכם חותם ולא תהיתם לאחריו מה קרה כאן או מה קרה לו. והאמת, פרץ נמצא בשנים האחרונות בגישושים, בניסיון להבין מה המציאות המוזיקלית העכשווית קובעת וכיצד לנסות למצוא את מקומו. קחו, למשל, את סלוניקי עד יפו, מישמש יווני ישראלי שלא ברור מה תכליתו. ממתי משה פרץ שר ביוונית, ולמה הוא חושב שהטרנד שמיצה עצמו לפני שני עשורים עדיין רלוונטי?
בלזוז הוא מנסה לצאת רלוונטי, אבל לא עומד בקצב של זמרים שטסו קדימה ומייצרים מוזיקה מזיזה יותר, כך שהוא נשמע ארכאי ולא עדכני. לעומת זאת, געגוע מזכיר ימים אחרים, נוגע בול, ביצוע מעולה ושיר שהוא "משה פרץ" בהגדרתו וכזה שמביר היטב למה פרץ נחשב ליוצר מוערך.
פרץ יהיה חייב להפסיק עם שלב הגישושים ולמצוא את הקו שיוביל אותו בשנים הקרובות, בטח במציאות כל כך מהירה שיש בה שכפולים של קווים מוזיקליים והחיפוש אחרי הנוסטלגיה והחידוש נמצאת בעיצומה. כישרון יש לו, עכשיו משה פרץ רק צריך לדעת לחזור לשורשים, לבסיס, כדי לא למצוא עצמו מחוץ למשחק. יכולות מצוינות יש לו.