יש משהו מאוד מרגש כשהוא שר לילד/ה שלו, ומיקי גבריאלוב עושה את זה הכי יפה שאפשר. לרגע זה מזכיר את "את יפה שלי" המיתולוגי, רק שבמקום לאישה גבריאלוב שר לילדה שלו ומאפשר בהיעדר שמה לכל אחד מאיתנו לאמץ את השיר אל המשפחה הפרטית שלו, ובזה קסמו. "גורלן הוא כמו גורלי", הוא שר (לשירה?) שהולכת בדרכיו ומתמודדת עם העולם שבחוץ, שלא תמיד מאיר פנים.
קשה להתעלם מההתכתבות של גבריאלוב עם "שמרי נפשך" של נתן אלתרמן, שאותו כתב לבתו תרצה אתר. גם שם הוא מבקש ממנה להיזהר, גם אלתרמן מבקש חיוך (אצל גבריאלוב זה אור בעיניים) ובשניהם ניכרת החמלה והאהבה של האב לבתו, שצועדת בעקבותיו. יפה, מרגש וטוב, כמו ששיר אהבה לילד צריך להיות.
