מחפש את הדרך: טטליסס כזוהר ארגוב

הוא לא תמיד דייק, עצר את ההופעה שלא לצורך וגם נשא נאומים מיותרים. אבל איברהם טטליסס העניק שורה מרשימה של להיטים שהזכירו למה האגדה הטורקית הפכה ללהיט בישראל, במופע שהפך לחידוש נדרים בינו לבין הקהל שקיבל חוויה ונהנה ממוזיקה משובחת של תזמורת עם 25 נגנים

צילום יח"צ // יובל אראל

אוהבי זהר ארגוב ודאי מכירים את התחושה באלבומים האחרונים שלו. המלך תש כוחו, הוא לא מדייק, מה שהיה פעם זה לא מה שיש היום, ובכל זאת אי אפשר לעצור את המוזיקה. זו התחושה שהתקבלה אתמול בבריכת הסולטן בהופעה של איברהים טטליסס, שבה הקהל דחף קדימה את האגדה הטורקית שניסה לתת את כל מה שיש לו במאמץ ניכר. לצדו, ניגנו 25 נגנים נפלאים שיצאו מוזיקה משובחת ומקהלה שהשלימה אותו בכל פעם שהמלך התעייף מעט, ולעתים גם יצר לעצמו הפסקות עם נאומים לקהל שחלקם היו מיותרים או מחוות שפחות עניינו את הצופים כמו סלפי עם ראש העיר ירושלים. זו לא הייתה הופעה מושלמת, היא לא יכולה להיות כזאת מראש, והיא הפכה להיות חידוש נדרים בין קהל אוהב לזמר שנמצא בשלהי הקריירה אבל עדיין נערץ במיוחד.

טטליסס פתח עם להיטים שהפכו אותו מוכר בישראל בשנות השמונים: ליילי לם, היידה סויילה, באביים, היו רק החימום לקראת מה שקרה אחר כך והפך את ההופעה לגרסה הטלוויזיונית של IBO SHOW המוכרת מהערוץ הטורקי. טטליסס התאמץ מאוד, נשמעו גם לא פעם אי דיוקים (חלקם צורמים במיוחד) ונראו הרעידות שהן תוצאה של הירייה בראש בניסיון החיסול לפני למעלה מעשור. הוא התעקש מדי פעם לעמוד במשך דקות ארוכות כדי להראות שהכל בסדר, אבל זה רק עייף אותו יותר וזה ניכר גם בשירה.

כמעט שעתיים ארכה ההופעה והיא הייתה סוחפת, בעיקר עבור כל מי שהתעלם ממצבו של טטליסס ורק רצה להיות שותף לחוויה של ההופעה של האגדה הטורקית. היו בה עליות ומורדות וזמר אחד שהלהיטים שלו הם פס הקול של המוזיקה המזרחית בשנות השמונים והתשעים, ואי אפשר היה להתעלם מהקסם לצד הצביטה בלב על מה שקרה לו. בסך הכל מדובר בחוויה, ואוהביו יאהבו עוד יותר.

הערב (רביעי) הופעה נוספת ואחרונה של טטליסס בבריכת הסולטן.