יש רגעים ששומעים אלבום שלם ומבינים את נקודת המבט של הזמר כבר בהתחלה. אצל ארז לב ארי הכל על השולחן ב"לאהוב ולשחרר" החדש שלו. הוא לא מפחד לאהוב, לעזוב, להתחנן שתישאר, לומר את מה שיש לו לומר בלי מסננים, רק תבחרו את הלב שלכם ואל תחששו להיכנס ללוע הארי
כבר בתחילת האלבום ארז לב ארי מציע לנו לנשום עמוק, והמסע שהוא מוציא אותנו אליו עוצר נשימה, כזה שעוד לא לקחנו אוויר והוא כבר מכניס פנימה את רביד פלוטניק ו"לא זוכר פנים" שמדבר על אובדן האימא של כל אחד מהם בגיל צעיר. משם אנחנו נוסעים אל שיר הנושא, שמכיל שורת מחץ על זמנית: "לאהוב ולשחרר, שתוכלי ללכת, אבל תרצי להישאר", שר לב ארי מדבר לאהובה, למוזה, אולי לנשימה, זו שהוא מציע לנו לקחת ולשחרר כדי לנשום, כדי להרגיש חיים, ואולי הוא שר בכלל לעצמו על הרצון לאהוב ולשחרר את הרגשות שלו – כפי שהוא עושה לאורך כל האלבום.
את החיבוטים שבין ה"לאהוב" לבין ה"לשחרר" אנחנו רואים לאורך כל האלבום, פיסה ועוד פיסה שמייצרות את הפאזל של העומד במרכז שתוהה "לאן אנחנו הולכים מכאן", יודע שהיא תמצא אותו בעיניים, מודה לה שהיא תמיד הייתה כשהוא היה על פי תהום ("ספירת מלאי"), ממציא את הכינוי החדש לאהובה ב"יחידתי", ועוטף הכל במוזיקה נהדרת, בגיטרות חשמליות שמנסרות מצד אחד ובצ'לו וכינור שקורעים את הלב בכל מיתר.
"לאהוב ולשחרר" הוא אלבום לקחת לדרך, להקשיב לו ולחפש אותנו בפנים. עם כל האהבות, החששות, הפחד להישאר לבד, והידיעה שבסוף הכל זה זמן, בין אם לקנות עגבניות או לשקוע בחובות. ואת ארז לב ארי צריך לקחת בזמן, רצועה רצועה, וגם אם תרצו ללכת תבחרו להישאר ולשמוע עוד פריטה על מיתר, עוד נגיעה בלב, עוד שירים שהם בינו לבינה, ובעיקר בנינו לבין עצמנו, אחרי שנים שבהם לב ארי גם פנה ליושב במרומים וביקש שישמור לו עליה - הוא יודע שזה גם בידיים שלו, והבחירה לאהוב או לשחרר היא בעיקר שלו. במה אתם בוחרים?
ארז לב ארי ישיק את האלבום ב-25.6 בבארבי תל אביב
אלבום יפיפה, אני חושב שהמוצלח והשלם שלו ביותר עד היום. כבר שלושה שבועות שאני מוצא את עצמי מקשיב לו כמעט כל יום. מקווה שייצא גם בתקליט. אלבום ממש מצוין.