לא יודע אם יש דרך לשמוע את הקול של ישי לוי בלי לעצור לרגע. בטח כשהוא שר מאופק, מצומצם, ומקבל מעילי בוטנר את הכל ארוז בגיטרה אקוסטית שמאפשרת לישי לרחף מעל המנגינה. ישי לא צריך יותר מזה כדי למנף את הטקסט היפיפה של "איתך עד סוף הזמן" שכתבה נועה גולנדסקי, לתת בו סימנים של שירה מרגשת ממש כפי ששמענו ממנו באחת שלי, ברעיה, באסע עד הירח.
אני אוהב את החיבורים שנרקמים באחרונה בין יוצרים שאין להם קשר למוזיקה הים תיכונית לבין גדולי השירה הישראלית. יש בהם כדי להוציא מהמשבצת, לתת לקהל משהו אחר שאפשר לקבל מהאמנים הוותיקים שלו (ישי סך הכל ילד בן 60) את הרגש שלעתים חסר לדור המהיר והנוכחי, שאין לו זמן. אז גם הדור הזה צריך לעצור ולהקשיב במשך קצת יותר מארבע דקות איך יוצרים קלאסיקה עכשווית עם זמר על וגיטרה שפורטת על מיתרי זהב.
Comentarios