גאיידה רק רוצה שתעצרי. תפסיקי את המרדף היום יומי אחרי הכל ותתמקדי בלהיות אישה. האם יש סתירה בין מסעות ומטלות היום יום לבין היותך אישה, האם יש הגדרה אחרת ל"אישה" שהיא נפרדת משגרת יומה, מהיותה בכל מקום? האם היא מאבדת את הנשיות שלה או את עצמה בכל העשייה השגרתית? אני לא בטוח. מה שכן, המסר מועבר על ידי גאיידה בצורה ברורה, השירה שלה בפזמון חותכת וחדה ואולי גם מזדהה עם המרדף שלה עצמה, אחרי שבגיל 25 הספיקה כל כך הרבה.
המילים והלחן של עדי כבירי, חגי אוזן ואלירן אביטל, מגיעים רגע לפני יום האישה הבינלאומי - זמן טוב להעצמה נשית על סוגיה. "מתי את נושמת" מצליח להתעלות מעל הקלישאות הרגילות (וגם לייצר חדשות), מבקש מנשים לקחת פסק זמן ולהתמקד בעצמה ולהתרגש מחדש. לקח לי פעמיים לפחות לשמוע את השיר ולהתחבר אליו יותר, לא בתור זה שנמצא בצד השני אלא בתור מי ששמח על העצירה של גאיידה לטובת היכולת שלה להוציא מעצמה יותר, אחרי שני שירים פחות טובים שלא הוציאו ממנה את מה שיש לה להציע באמת. האם נשים יהפכו את השיר להמנון העצמה? לא בטוח, אבל בשביל גאיידה הוא טוב כמו אוויר לנשימה ולנשמה.
Comentários