הילדה שנעקרה מגוש קטיף לפני 15 שנה מציגה את אלבומה השני "עולם חדש", שמעליו מרחף בונה עולם כנוכח תמידי לאורך כל חייה הפתלתלים. התוצאה, מצוינת ומאירה
יש משהו יפה בחיבור חתיכות הפאזל בחתיכות האלבום השני של נרקיס, "עולם חדש", שנשזרו לאורך השנה האחרונה וכעת מאוגדים למקשה אחת יפיפיה וטובה. הבחירה ב"אביא לו" (הפקה של ניר מימון) כשיר שמלווה את יציאת האלבום, שמשלב אוויר הרים, צחוק ילדים, וקצב מדהיר כמו הסוסים המוכנים למלחמה שנרקיס לוקחת אותנו אליה אל מול המציאות. "איפה אתה מסתובב כשהסוסים מוכנים למלחמה", היא שרה אל המנהיג החסר, אדם או בונה עולם, זה כבר אתם תחליטו.
לנרקיס לקח ארבע שנים בין אלבום לאלבום, וביניהם היא המשיכה ליצור את מה שהיא היום ואת מה שתהיה בעתיד. שירה נשית עוצמתית עם אמירה ברורה, עם יכולת להעביר ביקורת ("משה" עם מירי מסיקה, בגעגוע להנהגה), לתת את הטאצ' שלה ל"שלל שרב" של גידי גוב שכתב מאיר אריאל המנוח, מתכתבת עם הבורא ב"עולם חדש" שבו היא נושאת עיניה אל ההרים כמו בשיר המעלות, "גלבי" המרגש, נותנת בראש הפמיניזם עם "כל מה שקורה" שבו היא שוברת קירות עם אלף חצאיות. ובכלל, ניכר שכל האלבום חוסה בצלו של היושב במרומים שמנווט את הכל, כשנרקיס כשליחה מאירה עבור כולנו את הנקודות החשובות.
"עולם חדש" מציג את נרקיס כמי שפורטת את סיפור חייה הפתלתל שבו אם כחילונית או כבת הציונות הדתית, ידעה למקם את האדם, את עצמה, אל מול בורא עולם שמלווה אותה ואליו היא פונה ולו היא מודה בעת צרה. 15 שנה אחרי שנעקרה מגוש קטיף כילדה, נרקיס מחוברת היטב לשורשים ומציגה אלבום שהוא תענוג לכל שומע, לא משנה מאיזה זרם, ועושה עוד צעד לחיזוק מעמדה בעולם השירה הנשי, ולא רק הדתי, כשהיא מביאה את עצמה לקדמת הבמה בעוצמה.