המבר בחרה דרך "עוד יום במזרח התיכון" לספר דרך השיריים האישיים את סיפורה של המדינה, על האנשים והנשים שפגשה בדרך אחרי שהכל התהפך בשבעה באוקטובר. "שמתי באלבום את כל הכאב, הפצע, היופי, האהבה והשבר שיש בתוך הנשמה שלי מאז שהעולם התהפך"
שי המבר היא יוצרת עסוקה. היא כבשה מדינה שלמה בפעם השנייה עם שירה "פעם את לילה" שהפך להמנון מלחמה, השיקה בשנה החולפת את אלבומה השני "כל החלומות", חידשה את "החיטה צומחת שוב" ששוחרר עם פרוץ המלחמה כשיר תקווה להחזרת כל החטופים הביתה ועוד. כעת, עם שני תפקידים ראשיים בתיאטרון הארצי ואחרי סיבוב הופעות ברחבי הארץ - משיקה המבר את אלבומה השלישי והחדש "עוד יום במזרח התיכון", בהפקתו של ניר מימון, שותפה הבלתי נפרד ליצירותיה בשנים האחרונות.
דרך האלבום שי מספרת סיפור אישי, מצמרר ועוצמתי. סיפור של עם שלם, סיפור של מדינה. על האנשים והנשים.
בדרכה הכל-כך מיוחדת שי לוקחת אותנו למסע מלא בדימויים, עשיר במילים, צוללת ללחנים מהפנטים, תוך מסע מפואר וכואב, על אהבה ומלחמה. המבר לוקחת אותנו לעוד יום במזרח התיכון: לבית הריק, לממ"ד באופקים, לכבישים הריקים, לילדים של בארי, למלחמת העולם השלישית. היא מכניסה אותנו לעולמה המשתקף דרך המסכים, עולם של מלחמות דרקונים, חיילים בסלון, על מדים -אל מול החיכיון המתמשך והאינסופי לאהובה שנמצא בעזה חודשים ארוכים.
"בשבעה באוקטובר העולם התהפך. ולתוכו הגבר שלי לקח תיק, זרק כמה דברים פנימה, מילואים. בום. פתאום האדם שאני הפכה להיות חיה. כל הרגשות הם הישרדות, וכל האהבה היא דאגה מהסוג שמרגישים ברחם, והכעס הוא זעם, והשנאה היא איבה, והבדידות , והבכי כמו מים ואין שינה ואין שנייה אחת של שקט בתוך הראש", היא מספרת. "אני זוכרת שבלילה של השביעי פרסמתי בפייסבוק שאני מחפשת להתנדב בכל דבר שאני יכולה: לשטוף כלים בבסיסים, לטפל בילדים במלונות, לבשל. מורה יקר מהתיכון שלי ראה את הפוסט שלי וכתב לי בוואטסאפ: “את לא מבינה שהדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה לשיר?”
עוד באותו לילה לקחה המבר גיטרה והופיעה בשני מלונות של מפונים. "אני זוכרת את הפער בין הדלת המסתובבת בכניסה למלון המהודר, ואת הילדים משחקים קלפים על הרצפה בלובי לצד ערימות של תרומות של אוכל ובגדים ונעליים. מאותו רגע לקחתי גיטרה ושרתי איפה שרק נתנו לי. העיקר להרגיש שאני עושה".
גם באלבום, על כל 13 השירים שבו, יש עדיין ניכרים חיבוטי הנפש של המבר. "כשאני מסתכלת על האלבום הזה, אני מרגישה שקרה לי משהו אחר. אני גם לא יודעת לומר עד הסוף באמת מה התפקיד של המוזיקה שיוצאת בתקופה הזאת. אני בעצמי עוד מתקשה לחזור להאזין כמו פעם. נעה בין הרצון להרגיש הכל ללא להרגיש כלום. אני לא תמיד בטוחה שיש מי שרוצה לשמוע עכשיו את החלק השבור של הלב כשהכל עוד כל כך מדמם. אני כן יודעת להגיד ששמתי בו את כל הכאב והפצע והיופי והאהבה והשבר שיש בתוך הנשמה שלי מאז שהעולם התהפך".
Comments