איזה עצב ואיזו דרמה על הבחורה שהלכה ולקחה איתה את המפתחות של הבית ושל הלב. איתי לוי לא יודע שמפתחות אפשר לשכפל, אבל שירים הוא משכפל בכיף שלו, והכל נשמע אותו דבר: שימוש מוגבר בקול שלו, בחית ועין, בסלסולים קטנים, וזמר שיש בו כל כך הרבה אבל מעדיף להיצמד לשטאנץ' מסוים וללכת איתו.
המילים והלחן של דולב רם ופן חזות, הצמד הלוהט, שמעיף שירים לכל עבר אבל מצד שני יוצר תבניות שלא מאתגרות את המבצעים. רצוי שאיתי לוי יחזור קצת לאחור, יקשיב למוזיקה המצוינת שניפק בעבר וישאל את עצמו אם הבעיה היא לא בהיעדר מפתחות למשהו חדש.
コメント