יש לזמרי המזרח איזו נטייה לחדש את אביב גפן מדי פעם, אולי כי הוא יוצר טקסטים דיכאוניים שמתאים לז'אנר, ואולי כדי להראות שכל טקסט אפשר להגיש אחרת. והנה מלך הדיכאון אבי ביטר, שלוקח את "קוצים" ומכניס לתוכו את כל העצב שהוא מביא איתו במשך שנים, מעניק לו עיבוד יפהפה וגם ממתן את השירה שלו כדי שתתיישב בול ולא תברח אל המקומות הידועים שעלולים להדיר מאזינים.
קשה להתרגל לביצוע הזה של ביטר, אבל הוא הביא כאן יציאה טובה מאוד, מרגשת, ותחושה שכשאבי ביטר רוצה הוא גם יכול להראות את היכולות האמיתיות שלו, שהלכו במשך שנים לאיבוד על גימיקים שלא קשורים לשירה.
