"ההיפ הופ איבד עצמו לטובת שירי אהבה עצמית רדודים"

שלושה אלבומים גנוזים, אמת פנימית אחת ובטן מלאה על מה שקורה להיפ הופ ולרוק בשנים האחרונות. אחרי שתיקה ארוכה רועי גור חוזר עם אלבום חדש, "נסיך הגאות והשפל", ויש לו מה להגיד, ולא רק בשירים: "צריך לשאול אם אנחנו שליחים של האומנות שלנו או בורדל של להיטים"

40 איש הגיעו להופעת הקאמבק של רועי גור. אחד מהם תפס אותו במיוחד. "היה שם ילד בן 12 שהגיע עם אמא שלו ואמר שהוא שמח שיש עדיין אמנים שלא מוותרים על הרוק הישראלי, שבמוזיקה שלי הוא שמע את צעקתו שלו. השבתי לו שזו לא צעקתו אלא הצעקה שלנו כי שנינו מאותו השבט. באותו הרגע, החזרה שלי לקדמת הבמה נשמעה כמו הדבר הכי מדויק בשבילי".

גור בן ה-32 עבר בשנים האחרונות לא מעט. ב-2008 החליט שהוא נוטש את קדמת הבמה והלך לעבוד עם ילדים כמנהל מוזיקלי בבית ספר. במרוצת השנים גנז שלושה אלבומים ועכשיו הוא שוב איתנו, אחרי שהוציא באחרונה את "נסיך הגאות והשפל", אלבומו החדש. "האלבום נולד באותו רגע מכונן שבו הבנתי שעייפתי מהרצון ל'התנרמל' ולהיות חלק מהזרם", הוא אומר. "לא היה צריך יותר ממשבר זהות אחד בשביל לפלוט את הטקסטים שבערו בי בבטן".

 

המוזיקה בישראל ובכלל משתנה כל הזמן. מאיפה האומץ לחזור אחרי יותר מעשור ולנסות להשתלב שוב?

"אומץ הוא תוצר של הכרה בפחד. ההחלטה שלי לעזוב את המוזיקה נבעה מחוסר שביעות רצון ממה שהפכתי להיות. התאהבתי יותר מדי באלטר אגו שלי וברצון להתפרסם עד שאיבדתי זהות. בנוסף, ככל שעבר הזמן והתבגרתי, היה לי קשה להתעלם מהנורמות החברתיות, ההשפעה של הסביבה ומה שהיא הגדירה כמקובל חלחלו לתודעה שלי ונתקפתי פחד עצום להיות מחוץ לזרם. באותה התקופה ניסיתי להתאים את עצמי לזרם הזה, להתברגן וליישר קו עם הנורמה.

 "אריסטו דיבר על 'המידה האמצעית', אותו איזון חמקמק בין התכונות האנושיות שנוטות להיות מוגזמות ביתר או בחסר. ההתפכחות שלי נבעה מהרצון להגיע לאותו איזון, כזה שלוקח בחשבון את האגו והפחד מלהיות עוף מוזר בחברה, ושם אותם בפרופורציה הנכונה, במידה האמצעית שתאפשר לי ליצור בביטחון. מאותו רגע מכונן של ההכרה בפחד להיות רחוק מהנורמות החברתיות, נולד האומץ ליצור את 'נסיך הגאות והשפל'. אני חב אותו לילד שבתוכי שפגשתי מחדש - אותו ילד שמנמן שעטפו בצלופן וניסה לברוח משיטות מדידה מקובלות".

 

ישראל היום יותר ים תיכונית, יש מקום ליצור רוק והיפ הופ בועטים במציאות הנוכחית?

"הרוק וההיפ הופ הם לא תופעה חולפת ולא מתו, אבל מהמקום בו אני נמצא, אני יכול לומר בצער רב שהם שינו את פניהם. ההיפ הופ שאני מכיר הגיע ממחאה, בדומה לרוק עליו גדלתי שנולד בצעקה. כבר שנים לא קמה במוזיקה הישראלית צעקה שדומה אפילו קצת למה שהאמנים כמו ברי סחרוף או אביב גפן האלה יצרו. אני חושב שהסיבה המרכזית לכך היא שאנחנו יותר מדי עסוקים בלמצוא חן בעיני המדיה ולנתב את עצמנו אל המיינסטרים, עד שאנחנו שוכחים מה מטרת העל שלנו".

אולי חושבים כיום יותר על הצד הכלכלי ופחות על המחאתי.

"לאמנים קל להתבלבל בין מטרות רווח למטרות אחרות כמו השפעה, חינוך וביקורתיות על סביבת החיים שלנו. צריך לקחת את זה בחשבון ולהיות נוקבים עם עצמנו. לשאול שאלות קשות כמו - האם המטרה שלנו היא למלא את אמפי שוני ולהכניס להיטים לפלייליסט של גלגלצ או שהמטרה היא לשתף ולמחות על הדברים שכואבים לנו? האם אנחנו שליחים של האומנות שלנו או האם אנחנו בורדל של להיטים? אלה שאלות שאני שואל את עצמי ואמשיך לשאול, כדי לוודא שאני צועד במסלול הנכון. הייתי שמח אם יותר אמני היפ הופ ורוק ישראלים היו מאמצים לעצמם שיטות חשיבה דומות".

זו ביקורת קשה.

"ההיפ-הופ בארץ הפך לפופ, כלומר נהיה פופולרי יותר, ואיבד את השורשים שלו לטובת מחיאות כפיים וטקסטים רדודים של שירי אהבה עצמית. עם זאת, חשוב לי לומר שלא אבדתי את האמונה בהיפ הופ, ואני חושב שהמדיה יכולה וצריכה להרשות לעצמה להיות אמיצה יותר".

 נסיך הגאות והשפל

גור מעיד על עצמו כמי שמושפע מבוב דילן, תום ווייטס, לאונרד כהן, טופאק שאקור, מאיר אריאל, אהוד בנאי, זוהר ארגוב, אריס סאן. "כשהתחלתי לכתוב את "נסיך הגאות והשפל" ניסיתי להקשיב לקולות הפנימיים שלי כמה שיותר. הקולות האלה מורכבים מכל מה שספגתי בילדותי, בשורשיי. סלסולי המוזיקה הערבית שהגיעו מבית אמי וצלילי הג'אז, הסווינג והפולקה שהגיעו מבית אבי התמזגו עם הרוק והראפ ששמעתי בתור נער. אני רוצה להאמין שרן שם טוב, המפיק המוזיקלי של האלבום ואני, הצלחנו לשלב בין מזרח למערב. האלבום, שיש לו אפקט תרפויטי מבחינתי, מאגד בתוכו מסע של שלושים שנים הארוזות באסופה אחת".

Share on Facebook
Please reload

עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square