טל ומטר

הטקסטים של "10 שקל" יכולים היו בקלות להיות ספר שירה עם תובנות עמוקות. טל הפטר בחר לשיר אותם בסגנון חופשי, ומה שיצא לו זה שחרור של הנפש במוזיקה בסגנון חופשי

צריך לשים את הדברים על השולחן ולומר בפשטות שטל הפטר עושה מוזיקה כיפית. אפשר להתחבר אליה, אפשר גם לא, אפשר לתהות על הסלסולים הקטנים שלו פה ושם או על איכותו כזמר, ואפשר פשוט לשמוע איך עושים מוזיקה בסגנון חופשי, שלעתים נשמעת מבולגנת.

 

ניכר על הפטר שהוא נהנה לעשות מוזיקה בלי קווים מדויקים. מי שפרץ לחיינו עם "אין לי מילים" המשובח עם הנגיעות המערביות, המשיך מאז לייצר מוזיקה שונה ממה שאנחנו רגילים אליו. גם באלבום הנוכחי "10 שקל" (במילים: עשר שקל, אם תהיתם) דומה שהוא מייעד עצמו לפלח מאוד מסוים של מאזינים, אבל בעיקר מביא את עצמו לידי ביטוי בהגשת הטקסטים ובלחנים, שחלקם עשירים בכלים אך נעדרים כל סדר.

 צף. עמוק

"הרשיתי לעצמי להיות אני", הוא שר ב"עוד יום יבוא" הפותח, ובעצם מספר את הכל על ההתחלה, חושף את חיבוטי הנפש. אם תחפשו תמצאו ב"גוף vs נפש" את השורה "הרשיתי לעצמי לשיר לאחרים", אחרי דילמה גדולה בין שניהם. את התאוצה מקבל האלבום ב"יוצא לעבוד" הכובש, עם לחן מצוין ומסר שאולי לפעמים אנחנו רוצים להגיד אבל לא מעזים ("גם בך יש דברים שאני לא אוהב, אבל את גורמת לי אושר") ומשם עפים ישר אל "צף" העמוק.

 טל הפטר. פונה לפלח מאוד מסוים

בכלל, דומה שהטקסים באלבום יכלו בקלות להיות ספר שירים עם תובנות מרחיקות לכת. האם מצליחים להתעמק במילים שלהם מבעד למוזיקה? לא תמיד, אבל כמו בשיר החותם, הכל יכול להשתנות ברגע שתמצאו איזה עשר שקל על המדרכה שישנו לכם את מצב הרוח. והאלבום של הפטר, הוא עשר שקל באמצע החיים.

Share on Facebook
Please reload

עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square