מי מאיתנו לא משחק על כמה מגרשים, לא בוחר לו אחד וממשיך לקפץ בין המקומות בלי יכולת או רצון להחליט? צריך לצלול לתוך הטקסט הנפלא של שי נחייסי, כדי למצוא את עצמך בתוכו, בהתלבטויות, בשכנוע העצמי לצאת מהקווים ואז להישאר במקום מרוב פחד.
נחייסי עצמו מדלג יפה בין המגרשים, יודע להביא אותה ברוק יפה, לשלב את העוד המקסים שלו, ליצור לחן משובח וסוחף, וגם לצמצם את הסלסולים הקטנים שהוא אוהב לשבץ, כדי להציג את "בין מגרשים", שהוא יציאה משובח בהחלט. שיר שאפשר לשמוע שוב ושוב, בגלל העדינות, בגלל הלחן והעיבוד, ובעיקר בגלל המסר.
