באחרונה יצאו כמה שירים שבהם הפזמון שולט והבתים פחות, והנה שרית אביטן מציגה את ההיפך הגמור. סיפור הולך ומתפתח בשלב הבתים, נתקבל בפזמון שתחילתו לא מובנת על בחורה שמתנתקת מכל תלאות היום לטובת הריקוד. למה היא צריכה להעז, אסור לבנאדם שהחיים שלו תקועים לרקוד? לא ברור.
הלחן והעיבוד של השיר מצוינים, שרית אביטן מבצעת טוב מאוד על אף טעויות בעברית (מעזה, לא מעיזה, אבל כנראה זה נדרש בשביל החרוז) אבל זה עוד שיר לרזומה של אביטן, ששרה לרוחב במקום להתקדם עם חומרים טובים יותר. אני עוד מחכה ליום שבו נגיד ששרית אביטן זזה. וזה יקרה.
