לירון בן שמעון ראויה לבמה גדולה יותר והיא גם תגיע אליה. בסיס מצוין יש לה, עכשיו צריך לבנות את הקומה הנוספת, וזה יבוא עם מופע מהודק יותר מול קהל שיגיע לבחון אותה בקשיחות יתר
מבט אל תוך הקהל שמילא את זאפה תל אביב חשף שללירון בן שמעון יש כבר קהל נאמן שהולך איתה לכל מקום. יש לה גם קהל ששם כסף ב"הדסטארט" כדי שתוכל להמשיך להקליט ולהוציא את האלבום השלישי שלה, "לחזור", שבו נתנה לעצמה דרור מוזיקלי מתבקש. בן שמעון יודעת לגעת במילים שלה, להתאים את הלחן הנכון וגם לומר את הדברים הנכונים לקהל הביתי - שבא לראות אותה על במה שהיא מבחינתה עליית מדרגה.
בן שמעון היא מקרה קלאסי של יוצרת שנמצאת בכל מקום. היא כותבת ומלחינה, מצליחה להעניק לאריק סיני עוד שיר שלא ימות אף פעם (מנגנת בי), לקחת בחזרה את "מספיק קרוב" שהלחינה לישי לוי ולתת ביטוי למוזיקה שהיא מאמינה בה. כל כך מאמינה, עד כדי כך שאפשר לזהות מתי היא מבצעת טקסט שאינו שלה.
מספיק קרוב, שבן שמעון הלחינה לישי לוי
הקהל החם בזאפה סחף את בן שמעון קדימה, אם כי גם הייתה תחושה שהם מבקשים יותר מ"זמרת הבית" שלהם. היא מצידה ניסתה להכניס כמה שיותר לשעה וחצי של הופעה, אך לא הצליחה לענות על כל הבקשות, שמעידות שהרפרטואר שלה כל כך מגוון ומגיע לכל אחד. פה ושם גם היו בעיות סאונד (בעיקר כשהופעל המיקרופון השני לאורחים) וההתרגשות ניכרה ובאה לידי ביטוי בכמה אי דיוקים (למשל, בדיזנגוף 30 המפוזר), אך אם מזקקים את ההופעה מגלים יוצרת מצוינת שאולי לא נהנית מיח"צ טוב, אבל כשמתיישבים מולה מבינים את הקסם.
צילומים: שחר אמאנו, הכותל הישראלי
בן שמעון הרגישה כמו בבית והייתה משוחררת. נעה בין מלודיות אהבה, לטיול במרחבי השת"פ עם אהובה עוזרי ז"ל, אירחה את שיר לוי ואריק סיני, חשפה צד אוריינטלי ומקפיץ, ושיגרה כמה משפטי מפתח שאפשר לקחת הביתה. לצדה בלט ניסן ונטורה על הקמנצ'ה, שניכר היה שכל צליל שהפיק יצא מתוך נשמתו. היא ראויה לבמה גדולה יותר ובן שמעון גם תגיע אליה. בסיס מצוין יש לה, עכשיו צריך לבנות את הקומה הנוספת, וזה יבוא עם מופע מהודק יותר מול קהל שיבוא לבחון אותה בקשיחות יתר, לא יוותר לה ויוציא ממנה את הטוב ביותר שיש לה להציע, ויש לה.
