הפרויקט שנקרא "עדן בן זקן" הוא ניצול מקסימלי של המציאות הנוכחית שבה, כמו בסטורי, אפשר לייצר מוזיקה שתעורר עניין לזמן קצר ותיעלם כלא הייתה. מהבחינה הזו היא סיפור הצלחה, מבחינה מוזיקלית? פחות
"מה זה חשוב מה הם יגידו", שרה עדן בן זקן בשיר הפתיחה של האלבום שלה, ובעצם מסכמת את הכל. מה זה משנה מה יגידו עליה המבקרים, מה הם יחשבו על האלבום החדש שלה, כל עוד הקהל נוהר בהמוניו, הרדיו משמיע ללא הפסקה וגם מכתיר לזמרת השנה. כל אלה יחד, מעניקים את התחושה שעדן בן זקן יכולה להמשיך לייצר מוזיקה שטחית, לשיר בקול שלעתים צורם מאוד באוזניים, וכל עוד זה עובד ומצליח, אין טעם לשנות או לקחת לתשומת הלב את הביקורות.
חצי מדינה. נכתב עליה או על עדן אלחמיסטר?
בן זקן ומנהליה פיצחו את הקוד. תנו לקהל שירים שייעלמו אחרי תקופה קצרה, אבל לא לפני שהקופה רושמת עוד כמה שקלים ורחבות הבריכה מלאות באנשים ששרים יחד איתה. מהבחינה הזו, השירים שלה הם כמו סטורי באינסטגרם. יש להם חיים קצרים, צפיות שיא ומי שרוצה להשאיר אותם אצלו שיוריד לנייד או יעשה צילום מסך לפני שיתפוגגו.
עדן בן זקן. צילומי יחצ מתוך אתר פטיפון: אדריאן חמיאס, צילום מסך
כל זה מוביל למסקנה שאין מה להתייחס לעדן בן זקן על פי האלבומים שהיא מוציאה, אלא במסגרת שאלה גדולה יותר: האם הפרויקט הזה מצליח להשיג את המטרות שלו, שבסיסן וזמרת שמוציאה מדי פעם שיר מעולה, ועוטפת אותו מסביב ביח"צ מצוין שמצליח לגשר על הפערים.
תגיד לי ז'אטם
בן זקן צעירה, חיה את דור האינסטנט, סיפור סינדרלה מקריית שמונה, כזו שעושה שמח ומקבלת הזמנה להופיע מול ראש הממשלה. היא ניצול מקסימלי של המציאות הנוכחית, זו שבה כולם רוצים להיות שותפים לחיים של אחרים דרך מסכים. מהבחינה הזו היא סיפור הצלחה, ולכן כמעט ואין טעם לדבר על המוזיקה שלה, שתימחק כלא הייתה כשמישהו ימציא דבר אטרקטיבי יותר מאשר הסטורי.
