כבר בהתחלה אנחנו מבינים שדהאן איבד את האמון בבני אדם שמבטיחים הבטחות. הוא מבקש מהגשם שיירד וישטוף הכל (המבול? הומאז למאיר בנאי?) כדי שיהיה טוב יותר, ובוכה על המחיר שמשלמים ("כמה אנשים אנחנו עוד צריכים לאבד") בקול מצוין ומרשים, שיוצא החוצה בביטחון כבר בסינגל הראשון. מצד אחד יש בשיר תקווה לשינוי, מצד שני הוא לא אמור על פי יובל מעין שכתב לבוא מבני האדם. האם מהשמים תבוא הישועה? לא בטוח.
דהאן עבר תהפוכות בחיים והפך מחרדי לחילוני, והוא מפגין יכולות מרשימות בדרך לאלבום בכורה. שווה מעקב.
