על איזו נפילה בן ארי מדבר, בשיר החשוף הזה? יסלח לי הבחור, אבל זה נשמע מתאמץ מדי, משהו שהוא לא חווה באמת אלא רצון לייצר משהו מעודד. לפני כחודש הוציא עדן חסון שיר בדיוק בנוסח הזה, ושם אפשר להרגיש את האמונה בזמר, את היכולת לזהות את הכאב האמיתי שלו. אצל בן ארי המצב הפוך, מעין דקלום של טקסט (יפה כשלעצמו) אבל נעדר כל רגש או אותנטיות כדי להתחבר אליו.
השירה של בן ארי בדרך כלל מאופיינת בעוצמה וברגש. כאן לצערי לא מצאתי, הכל על אוטומט. ככה זה גם נשמע.
