יש פסוק בקהלת שמדבר על כך שעת לכל דבר וכל חפץ תחת השמים, והנה בא בניון ומפרט מה בדיוק יש מתחת לשמים ושעכשיו זה הזמן לאהוב. אפשר לקחת את הטקסט היפהפה הזה של משה קלוגהפט ולחשוב שהוא מהמקורות, והרשימה שמציג הכותב מעידה על הבנה שיש מכל דבר בעולם מתחת השמים, אבל בסופו של דבר המחליט הוא זה שבשמים.
אל הכינור של אלעד לוי המצוין מצטרפת החצוצרה החרישית, האקורדיון ונגיעה שמיימית של ישי ריבו בצרפתית. והכל יחד, עם קולו של בניון, הופכים את "ספירה לאחור" לסוג חדש של תפילה.