זה מתחיל טוב ויש איזה טמפו טוב לשיר, כשדידה, להלן עדי אחרק, מתמזגת אל תוך הלחן עם קול יציב ובטוח. הקומוניקט מעיד שהיא גדלה בבית חרדי ואולי זה שיר השחרור שלה, המדבר על מהות ותהיות. באמצע היא פתאום עוברת לספרדית, כאילו להוכיח עוד יכולות, אבל אפשר היה להישאר בעברית לכל אורכו של השיר, שהטקסט שלו טוב.
הבעיה מתחילה בחלקו השני של השיר, שם דידה מאבדת את הכיוון ואת היכולת לשלוט בקול שלה במה שנשמע כמו מופע צעקנות. חבל, כי פוטנציאל יש לה, צריך רק לשלוט בו.
דידה | צילום: יוכי בלושטיין