השיר הזה עומד בפני עצמו אך בהחלט יכול להוות את הזווית הנשית של הבחורה שבניה ברבי וגיל וין שרו לה ב"אל תשאלי". היכולת של ברבי לשיר את המילים מנקודת המבט של הבחורה מפעימה, והוא מצליח לא ליפול אל תוך הקלישאות ולשרוט במקומות הנכונים, כולל החצי התנצלות שעטופה במילים יפות.
היא רצתה להכאיב לו, זה לא הצליח, ועכשיו היא רוצה חיבוק בחזרה אחרי שהותירה אותו לבד בחורף ובקיץ, שלחה לו מילים קשות וניסתה להוציא אותו מהכלים. לא ברור מה הבחור עונה לה, אבל ניתן להבין בין השורות בטקסט המצוין של אבי אוחיון שהוא לא ממש נשבר. איך זה יתפתח? אולי נדע בשיר הבא, שבטוח יהיה גם הוא מצוין כפי שרק בניה ברבי יכול להפיק.
בניה ברבי | צילום יחצ מתוך אתר לינקטון