שבעה זמרים שהלכו לעולמם בסוכה אחת? ניתן רק לתאר איך היה נראה אושפיזין כזה

חג סוכות הוא גם הזדמנות מצוינת לכל חובב מוזיקה לשלוף את ערכת הקריוקי שלו ולהעיף לכל השכונה את הסכך בזיופים אין קץ. אז רגע לפני ששלומית בונה לכם את הסוכה או ששוב תקבלו את התמונה שלה (לכאורה לכאורה) בזמן הבנייה, קבלו שבעה זמרים שכבר לא איתנו אבל היה משמח אם היו נוחתים לנו בסוכה לאיזה שבוע של הופעות.

זהר ארגוב. תחשבו על המאוואל שלו שמעיר את כל השכונה וגורם להדס לחשוב שהיא לולב. ארגוב אמנם מת כבר 31 שנה אבל הקול שלו הוא אחד הנדירים שהיו כאן, בטח כשהיה צלול ונקי מסמים. אולי זה יישמע מוזר, אבל מארגוב הייתי דווקא מבקש לשיר משהו אחר ולא את הלהיטים שלו והולך על צועניה נפלאה (הידוע בשם שיר אהבה בלב) הקסום, שחוזליטו היה נותן בו את קולו.

ג'ו עמר. את הלהיטים של עמר כולם מכירים, חלקם בביצוע של אחרים (כמו ארגוב, למשל) והיה מעניין מאוד לשמוע אותו משתלב עם המלך הבלתי מעורער בדואט קולי של ברצלונה או לשכת עבודה, שילוב אמיתי, לייב, לא עיבוד של מחשב או תוכנה שהופכת הכל לטכני ויבשושי. וכן, אחרי הערב אולי עמר גם יוכל לשיר את שיר השיכור ואף אחד לא יגיד לו כלום, גם אחרי כמה כוסות ויסקי.

ג'ו עמר | שלום לך דודי

אריק איינשטיין. כן הוא נמנע מהופעות עוד כשהיה בחיים, אז למה שיגיע להופעה אחרי מותו? אז זהו, שאריק כמו אריק צריך מחדש את השטח, את הקהל, את ההוכחה שהוא הגדול מכולם ושזו הייתה טעות לשכוח אותו בשנותיו האחרונות או להתעלם מהמוזיקה שלו. שלא תטעו, היה לאיינשטיין גם יכולות להשתלב במוזיקה ים תיכונית, למרות שלעתים זו נשמעה פרודיה, אבל בשורה התחתונה הייתי שמח לשמוע אותו ואת החבר'ה מסלסלים את יש בי אהבה או אפילו מרימים את הסוכה עם שיר מספר 8 (יונתי תמתי).

אריק איינשטיין. יסלסל? | צילום יחצ מתוך אתר לינקטון

אריק לביא. הטרובדור של המוזיקה הישראלית, האיש שאחרי מותו הבינו עד כמה הוא היה ענק, היה מוסיף לסוכה את הטעם והריח. ובכלל, דומה שאם חלק משיריו של לביא היו מגיעים דווקא מהצד המזרחי של המפה, היה מי שהיה טוען שהטקסטים שוביניסטים, נמוכים ומעידים על התרבות האחרת. אלא שהקסם של לביא, השובבות שלו, הם בעיקר אלה שהופכים אותו להכי מתאים לשבת בערב כזה משוחרר, ויוצרים סקרנות לשמוע איך הוא יחד עם ארגוב ועמר שרים את למה לא אמרת וליהנות.

אריק לביא. ענק | מתוך אתר לינקטון

עפרה חזה. אני עוד זוכר את הימים שחזה הייתה חלק מאולפן פרפר נחמד ושרה את שירי החגים בקול נעים ורך, אז למה לא לשחזר? הזמרת שעמדה על הבמה ההיא בגרמניה ושרה לכולם על כך שעם ישראל עוד חי, הלכה לעולמה בגיל צעיר וספגה מהלומה תדמיתית קשה אחרי מותה. בשולחן אחד, עם כל הגדולים באמת, אף אחד לא יוכל לומר לה מילה, בטח אם תשחזר את העוצמות של חי ותישא תפילה.

עפרה חזה. תפילה

שושנה דמארי. האם הדור הצעיר בכלל מכיר את הדיווה התימניה שנתנה פה פייט ליפה ירקוני עוד לפני שמישהו טען שאין כאן קיפוח? דמארי המצוינת היא דוגמא ומופת לכך שזמרות כמוה היו צריכות הנצחה גדולה ונאותה יותר, אך במציאות התקשורתית שבה פעלה לא היה לה ממש סיכוי לקבל את הבמה המגיעה לה באמת, אלא אם כן שרה שירי משוררים. אז הנה ההזדמנות לתת לה לשיר בקול גדול את כלניות ולהסביר לנו איך עובדים הטלפונים באמת עם צריך לצלצל פעמיים.

שושנה דמארי. צריך לצלצל פעמיים

יוסי בנאי. ובכן, אחרי שקיבצנו את כולם, צריכים מישהו שיספר על זה בשפתו הציורית, הצינית, הכל כך ישראלית. ומי אם לא יוסי בנאי, בקולו העמוק, במבטו המיוחד ובזווית הנכונה, היה הופך את כל הערב הזה לכתבת צבע טלוויזיונית משובחת, עם הערות והארות במקום הנכון, עם תובנות שלא חשבנו עליהן קודם ועם ביקורת לא מרומזת על הקונספט. וכן, היינו מבקשים ממנו לשיר אהבה בת 20 כי אחרי מה שעולל לו הראל סקעת, מישהו חייב לתקן את הרושם.

יוסי בנאי. יסכם | צילום יחצ מתוך אתר לינקטון