לקחת טקסט של נתן אלתרמן ולהתמודד איתו זו חתיכת משימה, ולא בטוח שכהן בן שושן עומדת בה עד הסוף. יש חלקים בשיר שאתה מבין שטמון בה כישרון רב, אך יש אחרים שבהן נשמע היטב הבוסר שלה, ואולי גם התאטרליות שהיא מביאה איתה מעולם הבמה בתאטרון.
החיפוי מגיע דווקא מהלחן של כהן בן שושן, שמצליח לחבר את הכל למקשה אחת שמייצרת קצב, במיוחד בפזמון, שבו היא נשמעת טוב יותר.
