לאורך כל השיר בן שמעון פסימית. היא מפרטת ופורטת על נימי הנשמה איך הכל קרס, איך האהבה הגדולה הפכה לקוצים ונבלה. ואז, בפזמון, היא מעוררת קצת אופטימיות, אבל לא באמת, רק לכמה שעות או רגעים אי שם בחדר. כי אצל בן שמעון, הכל הרוב בבתים, ואפשר לחזור רק בפזמון.
בן שמעון היא זמרת שמתיישבת לשומע בתוך הלב. היא גורמת לו להרהר, לחשוב על כל שורה, להפנים אותה ולפעמים גם לבצע. אלבומים כבר יש לה, וכעת היא מביאה סאונד אחר, ממגנט, שמעטר את המילים שתמיד ידעה לשלוח כמו חץ. ולפגוע.
