יש פה ניגודיות בין הסיפור המעניין שאותן כתב יעיש, לדבריו אחרי פגישה עם מבוקש בהיותו חייל, לבין הלחן שהולבש על השיר. שלא תטעו, נגינת העוד מושכת ומהפנטת, אך יש תחושה שאפשר היה להוריד את הרגל מהדוושה בכל הקשור לנגינת התופים, שמכניסה את הכל לקצב שמכניס שמחה לטקסט שהוא בעיקרו מעורר מחשבה.
אפשר להבין את הניסיון של יעיש לייצר עבור המבוקש חיים אחרים, טובים יותר, אבל הצבעוניות בלחן שמנסה להתכתב עם הטקסט שלו יוצרת תחושת פספוס של מילים נהדרות.
