הגיטרה החשמלית זורקת את המאזין היישר אל "מריה" של קרלוס סנטנה, והנגיעות הלטיניות של משה פרץ ואבי אוחיון מורגשת לכל אורך השיר. גולן הוא מבצע מצוין, אין ספק, וגם כאן היכולת הפנומנלית שלו מאפשרת לו לשיר את המילים הבנאליות של פרץ ואוחיון, ולהפוך את כל המרקם של "טירוף מתוק" למשהו חושני.
לא אחד השירים הטובים של גולן וגם לא זה שיהפוך ללהיט. הרצון שלו להידמות קצת לדור הצעיר מיותר, ומדובר בשיר שאפשר היה לתת בקלות לבן החסות איתי לוי. ובכל זאת, שווה להתענג על העיבוד בשיר ועל ההפקה המצוינת.
