מסוג השירים שאתה חושב שמדברים על בחורה ואז מגלה שבכלל התכוונו כאן למדינה. אלי בי עולה על גל הנצ'י נצ' וטונה, ומנסה לייצר המנון שיאומץ בחום ומה שיוצא לו הוא משהו חביב, לא דביק מדי, עם קלישאה מרכזית שאין כמו בבית. אמרו את זה קודם? לא משנה.
למרות הסנטימנט, השיר לא מתרומם לשום מקום או צובר תאוצה. אלי בי מבצע חביב, מחבר כל מיני משפטים על מדינות אחרות שבהן היה ולא מצא את עצמו, והנה הוא כאן ואין כמו בבית. חביב, פשוט מדי. אפשר היה לחזק את הלחן או להכניס יותר רגש בביצוע (עוד לא מאוחר) ולהוציא מזה משהו הרבה יותר טוב.
אלי בי. אפשר יותר | צילום יח"צ: ריטה מגי