החלק החזק בשיר זה הקליפ שלו, שבו האמא מגולמת על ידי גבר ואולי זה מצחיק משהו. אין ספק שהשקיעו בהעמדה, בליהוק של הבחורות היפות, בניסיון לייצר קונספט אחר שיביא גולשים וצפיות, אבל שם זה נגמר. אבי אוחיון כתב טקסט הומוריסטי שממצה את הגיחי גיחי אחרי בית ופזמון, וכשאתה מבין שאורכו של השיר ארבע דקות אתה לא יודע למה זה מגיע לך.
אין לי טענות לאוריאל שי. הוא מתמודד היטב עם השיר ועם מה שהונח לפניו, אבל אם היה לו יותר ניסיון הוא לטעמי היה צריך להגיד לאוחיון "תודה אבל לא תודה". שיר שהוא גימיק, לא יותר, ואם נזכור ששירים בעיקר שומעים ולא צופים בקליפים שלהם, נבין שהוא נחלש עוד יותר.
ואגב, זה רק אני או שהשיר הזה הוא בעצם סיפור חייו של דודו אהרון ואמא שלו?
אוריאל שי. דאחקה לא מוצלחת | צילום: אלוני מור