תעצמו את העיניים ותקשיבו לשיר הזה שכתב לירון תמם, ואולי תשמעו שם את "נשקי אותי" של סיון שביט מתכתב איתו בסתר. שחר חוזרת אחרי שנים של שתיקה ומקליטה אלבום חדש אחרי שגייסה כסף בהדסטארט. שירתה המרגשת מזכירה את תחילת הדרך, אך הפעם היא יותר בוגרת, יותר שלמה, פחות שברירית.

הניסיון של שחר עוזר לה לצלוח את כמות הדימויים הרבה שיש בטקסט של תמם, שלוקח אותנו לאמריקה רק בגלל המרחקים שיש לגמוע כדי לכפר על חטאים, ואולי קצת משאיל מחנוך לוין בכל הקשור לימים שעוברים ובלתי ניתן להחזרה. הפזמון עושה את כל השיר, ולא נותר אלא לברך על שובה של שחר, שקולה הייחודי נעלם מהנוף ליותר מדי זמן.

רונית שחר. פחות שברירית | צילום: הלה עמנואל גור