הבחירות הנכונות של עומר אדם מציבות אותו בצמרת הז'אנר הים תיכוני, אבל הוא לא עשה עד כה שום דבר שלא עשו זמרים אחרים לפניו. היציבות היא סוד ההצלחה שלו, אך קשירת הכתרים מוקדמת מדי ולא בגלל גילו

עומר אדם. סך הכל בן 24 | צילום משה נחמנוביץ, מתוך אתר "לינקטון"

מודה ומתוודה. גם אני אוהב את עומר אדם. הבחור הצעיר הזה שמתנהל נכון, עושה בחירות מושכלות וגם הצליח להיפתח לסגנונות אחרים, הוא בדיוק הזמר הישראלי שכולם מחפשים. כאן מפלרטט עם מזרחית, שם מנסה להיות שלמה ארצי, ובאמצע מלהטט בקולו על לחנים בערבית. הוא רק בן 24, אבל כבר ממהרים לקשור לו כתרים כאלה ואחרים, אפילו השוו אותו לזהר ארגוב, אבל זה מוקדם, מוקדם מדי.

אז נכון. אדם ממלא אולמות, הוציא דיסק הופעה מצליח וגם כבש את המצעדים. אין בכך שוב דבר מיוחד. זמרים כמו אייל גולן, קובי פרץ, משה פרץ, עפר לוי ישי לוי ואחרים עשו זאת לפניו. גם הם היו במוקד העניינים בשלב כזה או אחר בקריירה שלהם, וחלקם, בדיוק כמו אדם, דאגו להנציח כל רגע בדיסקים של הופעה חיה או בהודעה על סולד אאוט של נוקיה, קיסריה או היכל התרבות.

עומר אדם "נמס ממך" מתוך ההופעה בהיכל מנורה מבטחים

אז מה מיוחד באדם? ההתנהלות. אמנם מדובר בבחור צעיר, סך הכל בן 24, אבל צריך לזכור שהוא פעיל כבר שמונה שנים אחרי שפרץ לחיינו ב"כוכב נולד". מאחוריו כבר חמישה אלבומי אולפן, וחלק מהשירים שבהם אנשים כבר שכחו. היה לו מספיק זמן לנסות, ליפול, לקום מחדש, לבדוק את עצמו ולראות היכן הוא שוגה. האנשים שסביבו עוטפים אותו מכף רגל ועד ראש, משירותי יח"צ מצוינים ועד בחירת חומרים נכונה, מיעוט ראיונות ויצירת סקרנות.

שמונה שנים הן נצח במושגים של המוזיקה הישראלי, בטח כשהדור הצעיר מכתיב קצב מטורף של להיטי אינסטנט שנעלמים אחרי חודש וכל כמה חודשים נולד איזה זמר חדש ברולטת הראליטי. ההתייצבות של אדם משחקת לטובתו, הוא נחשב לכוכב המבטיח בזמן שאייל גולן מתפרס לכמה כיוונים כדי להחזיר לעצמו את המעמד שהיה לו לפני הפרשה ההיא, אבל הוא חייב להישאר עם הרגליים על הקרקע ולא להסתנוור מכל המחמאות שעפות מעל עבר. אחרת, הוא לא יהיה שונה מזמרים בז'אנר הים תיכוני שחשבו שהם על גג העולם ומצאו עצמם מתרסקים