סינגל שני שאופיר כהן כותב ומלחין לשרית אביטן, ומנסה לייצר לה קו של בן טיפוחיו מושיקו מור. אם הראשון עוד נישא על פני הלחן של "זאב בודד", כאן אביטן נמצאת בזכות עצמה, וניכר שהיא צריכה עוד שפשוף בקו המוזיקלי שהיא בוחרת לעצמה. הפזמון קליט, השפה עדכנית וגם אביטן משתפרת, אך זה עדיין לא מה שיטיס אותה קדימה.
לטעמי, אביטן צריכה להתביית על משהו משלה, להמציא את עצמה בצורה נכונה כדי לממש את היכולות שלה טוב יותר, ולפרוץ קדימה כי יכולות טובות יש לה. האם אופיר כהן יעשה זאת בשבילה? לא בטוח, בין היתר משום שהקו הזה שייך לקבוצת גיל מסוימת שאביטן כבר מזמן לא פונה אליו.
Comments