top of page
  • תמונת הסופר/תשחר אמאנו

שפוי של אודי צברי גורם לשיגעון


טוב, יש פה משהו אחר וחדש. חיבור של אז והיום, שונות השמונים חוזרות עם גלגול של אודי צברי שמקבל לידיים שלו חומרים שהם חומר נפץ, מרקידים, מזכירים את היוונית שבה המילים הכי קשות מגיעות עם קצב מטמטם שמשכיח את הכאב. בכלל, שמתם לב עד כמה השקט הוא הכי מרעיש שיש, נשאר או נשבר, הוא עדיין הגורם המרכזי לכאב. וצברי? הוא מעביר את הכאב שלו בצעקה, רק לא שקט, רק לשחרר הכל החוצה כדי להשתחרר מהמועקה, לחפש את הנחמה, לצאת מהשקר שבו נעטף.


שפוי הוא שיר משגע, כזה שהיה מתלבש בול על ג'קי מקייטן, שהיה מוסיף איזה בוזוקי לעיבוד ולהפקה המוזיקלית של עמוס כהן, והופך את המילים של עציון מוסאי המצוין לחגיגה שלמה שאולי היה זורק בה מילה לשמעון יחיא על הגיטרות. יופי של שיר, יופי של אודי צברי, עוצמתי וטוב, ואולי מצאנו ג'קי 2.0.


留言


bottom of page