אני חושב שלא היה שיר ששמעתי אותו כל כך הרבה לפני שכתבתי ביקורת. יש משהו מאוד סוחף בביצוע של שני מאיו, בעיבוד המשוגע של השיר שלה, בעליות והמורדות של השירה שלה. המילים הקסומות והשבורות שהיא זורקת ולא לוקחת בחזרה. מסוג המקרים שאו שאתה מתחבר לשיר או שאתה מנמיך את הווליום. אני דווקא בחרתי לתת ווליום, ליהנות מהמקצב המטורף ומהשירה הפרועה והבלתי מהונדסת של מאיו, שהקליטה על פי הקומוניקט את קטע השירה באוטו שלה ובהחלט לוקחת אותנו לנסיעה בלי איתותים.
מפתיע לגלות שמאיו נמצאת לפני אלבום שלישי! מה שאומר ששווה לחפור אחורה כדי לחפש חומרים נוספים שלה. תקשיבו טוב, ואם בא לכם - תרקדו.
Comments