שלומי שבת הוא הר של רגשות שמתפרץ כל פעם מחדש, ואליו מתווספים עוד שני הרים כמו ליאור אלמליח בסגנונו המיוחד ואוריאל שי שהולך ונטמע אט אט במוזיקת הנשמה היהודית. השניים האחרונים יצרו לעצמם בחודשים האחרונים סגנון ייחודי, כזה שפותח שערי שמיים ומרומם את הלב בדיוק המופלא בשירתם. כפי שצפה בהם בהופעה, אני יכול להגיד שאלמליח ושי הם מסוג המקרים שבהם אין כמעט הבדל בין השירה שלהם ב"חי" לבין המוקלט, וזו נקודה מצוינת לשניהם המעידה על תשוקתם לטקסט שהם אוחזים בו.
המילים היפות של נדב אסולין מתכתבות היטב עם הפיוט "לך אלי", והשילוב היפהפה עם שלומי שבת מניח עוד אבן בפרויקט "תאקדום" המחבר בין העולמות. לשירה של אלמליח ושי יש קהל די מוגדר, שוודאי ייהנה מ"לך לבי" שנשמע כמו תפילה שכולנו נושאים בימים אלה, מתובלת בנשמה הטובה של שלומי שבת.
コメント