המסע של שי נחייסי בא לידי ביטוי היטב באלבומו הראשון "בין מגרשים", שמציג מוזיקה מצוינת, מוקפדת וטקסטים חשופים שנוגעים בכולם. ככל שמאזינים לו יותר - אוהבים אותו יותר
שי נחייסי יודע שהוא צריך להביא משהו אקסטרה כדי להתבלט, כי שידברו עליו ועל המוזיקה שלו בימים המטורפים האלה שבהם עולם התרבות שותק. מעל השתיקה הזאת מרחפים הצלילים של נחייסי, מוקפדים, הפקות ועיבודים מעולים של עדי רותם, עינב ג׳קסון כהן ואורי וינוקור, קצת בריחה אל הנוסטלגיה בתוניס, אל המזרחית המתעתעת והמשגעת של שנות ה-70, אל החיים הרצים כמו סרט ועל הצורך לדבר אהבה.
האלבום הראשון של נחייסי "בין מגרשים", מהוקצע מאוד. לא תמצאו בו ניחוחות או סימנים של בוסר, אלא עדות למסע וכברת דרך שעבר הזמר הצעיר שיצא לדרך מוכוון מטרה וצעד אליה עם השינויים הנדרשים. פחות מסלסל, יותר שולח מסרים, נותן לגיטרות להוביל אותו, מתחבר לשורשים וגם כמו שאומר השיר הנפלא מדלג "בין מגרשים", לא כאן ולא שם.
הקשבתי לאלבום כמה וכמה פעמים, ובכל פעם אהבתי אותו יותר. הטקסטים החשופים של נחייסי, שחלקם פוצעים, מוגשים בצורה מעולה, הוא לא מעגל פינות ולא עושה הנחות (כמו ב"חלום נרדם" המרגש), תחושת הנדידה בין היותך מזרחי לבין המוזיקה שאתה רוצה ובאה לידי ביטוי מצוין ב"בין מגרשים", ומעל הכל "נגמר הזמן", אולי היפה והטוב באלבום שהוא סמי-אוטוביוגרפי, שמספר בעצם על החיים של כולנו.
אל תקטלגו אותו כמזרחי, אל תיקחו אותו אל מחוזות הפופ. שי נחייסי משלב את הכל, ומציג אלבום שכיף להאזין לו, לגלות עוד פיסה בו ולהפוך אותו לחלק בלתי נפרד מכל פלייליסט.
Comments