האם אפשר לומר שזה השיר הכי טוב של שירה גבריאלוב בעברית? אפשר. הביצוע המאופק, אם כי גם מייצר ציפייה להתפוצצות שלא מגיעה, לצד העיבוד והלחן שמייצרים את האווירה הנכונה שעליה נישאות המילים, מוציאים מגבריאלוב את הטוב שלה. וכן, צריך גם להתייחס לכך שהפזמון שבו גבריאלוב שרה "ואם אנ׳לא נרגעת זה מרוב אהבה", נשמע כמו "אמא לא נרגעת", אבל בסך הכללי השיר הזה מקפיץ את שירה גבריאלוב שמצטיינת בדברים איכותיים שלא תמיד תופסים כאן.
שורת החתומים על המילים והלחן (מילים: לירון דניאל-רבי, קובי מנדלבאום (קוקי לבנה) ושירה גבריאלוב, לחן: עמרי קסטן, לירון בן שמעון, קובי מנדלבאום ושירה גבריאלוב) לצד ההפקה המוזיקלית של גיא קחלון ודור דקל והסאז והבוזוקי של מיקי גבריאלוב האגדי, עוטפים את שירה גבריאלוב בשיר מצוין וכובש.
