פעם שרו "מוכרחים להיות שמח", היום לב ארי קובעת ש"אין לנו הרבה ברירה" אלא לשמוח וגם להושיט יד האחד לשני נוכח המצב. התפישה הזו, יחד עם הדרייב הרוקיסטי שלה שלא מותיר לאף אחד סיכוי להתרגל אליה לפני שהיא פוצחת בשירה מהירה, הופכים את "להושיט יד" לשיר פסימי המבקש לעודד ולהתעודד. במרכזו זמרת שמנסה לטעת בכל אחד את האמונה ואת ההבנה שהרשות נתונה והכל צפוי, אך כולם מתעלמים וממשיכים הלאה – פשוט כי אין ברירה.
אהבתי את המסרים, את הטקסט של לב ארי, שלעתים נשמעת מעט צעקנית בחלקים מהשיר. הפסימיות נעטפת ברוק וגיטרה שרצה קדימה, ממש כמו המציאות, שבה לב ארי רוצה לבעוט, וזה יפה ומעניין.
Comments