top of page
  • תמונת הסופר/תשחר אמאנו

רדיו שטח 2: לא תוכלו להעביר תחנה

פאר טסי דייק את האלבום החדש שלו וממלא שעה של מוזיקה מגוונת, נוגעת, מרגשת, כובשת ואחרת. יותר מכל: כמות השירים המדהימה מרכיבה פאזל שמכבד את המאזין שלו ומדגיש את היות טסי מבצע מהטופ שיש בישראל   

אחד הפחדים הגדולים של עורך או שדר ברדיו הוא לאבד את המאזין, לנגן שיר שיגרום לו לפתע להעביר תחנה ואולי לא לחזור אליה. האזנה ל-20 השירים באלבום "רדיו שטח 2" של פאר טסי מגלה שהוא עורך מחונן, כזה שיודע להרכיב במדויק את התמהיל שישאיר את המאזין שלו מסוקרן, חוקר, צמא לשיר הבא.

20 שירים זו כמות אדירה, בטח בימים שבהם כל אחד מוציא אי.פי של 3-5 שירים, אבל תלוי מה יש בהם. שורת הכותבים הנפלאה שעומדת לצד פאר טסי (ובראשה איתן דרמון המשובח) מצליחה שוב להוציא ממנו יותר, להציב אותו בפסגה ולשבור את מחסום האלבום הנוסף אחרי השיא שהביא איתו רדיו שטח הראשון. כל אחד יכול לקחת משם משהו לדרך, מי שנשבר לו הלב, מי שמאוכזב, מי שמאוהב, מי שברחו לו ומוצא זמן לסגור פינה, מי שרוצה קצת גיטרה מזרחית ישנה וגם ניחוחות חו"ל מקומיים.  

אבל יותר מזה, רדיו שטח 2 מחדד את מה שידענו קודם: פאר טסי הוא מבצע מהטופ שיש בישראל, מתמודד עם כל טקסט ומכניס בו רגש שכל כך חסר במציאות האוטומטית, שובר את החומה הים תיכונית, מייצר אלטרנטיבה לרדיו. קורע את הלב ב"רוז", מנהל דו שיח עם המוזיקה ב"מלודי", מייצר את שיר גוסטינג ב"נזכרה בי", משרטט את מפת הלב השבור ב"מפת העולם", מתכתב עם אהובה עוזרי ועם השורשים ב"ניגונים" שמזכיר את החיים לימדוני מאלבומו הראשון, מהפנט עם "המדומיין" - ה"שלמה ארצי" שמדבר אל הילד שבנו, סוגר עם "שעות ריקות" המרגש שכתבו איתן דרמון ואריאל סגל ושוב שולח אותנו לקצה האלבום כדי למצוא את הכאב הנועל, ממש כמו "אחרי הנצח" ברדיו הראשון.

רדיו שטח 2 הוא אלבום מחושב, מהודק, מודע לציפיות. פאר טסי מפגיז בו כי הוא יודע שיסתכלו עליו בזכוכית מגדלת, שיאזינו לכל מילה כדי להשוות. אז אין מה להשוות, כי אין נס בקפה שחור, ואין יכולת להעביר תחנה כשפאר טסי שר, בטח כשהוא סוגר מעל שעה של מוזיקה שאפשר לקחת לדרך וליהנות ממנה כמו הנוף המתחלף, כמו פזמון חוזר, כמו שתמיד רצינו לשמוע מזמר שיודע את נפשו של הקהל שלו ומכבד אותו.


Kommentare


bottom of page