שיר מחאה יפה ופשוט, שמדבר על מאורעות שחוזרים על עצמם ולא משנה באיזה זמן או שנה תסתכלו. קוקי לבנה שר יציב, בטוח, מעביר מצוין את המסר וחותם ברצון להיות אופטימי אבל לא מצליח נוכח פתיחת הצלקות המחודשת בכל פעם.
המילים של קובי מנדלבאום הם כמו דיווח חדשותי יבש שאנחנו שומעים כל הזמן, והלחן שהוא מחבר להן מייצר את הבעיטה הרוקיסטית שמאפשרת לעכל אותן טוב יותר. אחרי הדואט עם שירה גבריאלוב (זה לא אותו דבר) לבנה שר שהכל אותו דבר, לא משתנה, אפילו יש קריצה ל"wind of change" של הסקורפיונס עם שריקה, וגם קצת חסידות שמשתלבת. יופי של שיר, שמצליח לעורר מחשבה.

Comentários