אחד מסימני הזיהוי המובהקים של קובי אפללו הוא הקול המרגש שלו, שמרחף מעל המילים ויודע לנחות במקומות הנכונים כדי להעלות את מפלס ההזדהות. לעתים, אמת קטנה הזכיר לי את בא מן השתיקה המעולה שלו, שיר שנותן למילים לדבר, מעניק לנו לשומע את ההגשה הנפלאה שלו לטקסט כל כך רגיש וטוב. לעתים, העיבוד וכל המסביב צריכים להיות מינימליים כדי שנקשיב. גיטרה שמלווה ברקע, כינור שמכניס לאווירה וזמר אחד שיודע לגעת במאזין שלו במדויק ולהביא את "השקט בתוך המרדף", ואם פעם הוא בא מן השתיקה הפעם הוא מחפש אותה.
אפללו, חשוף מתמיד, בשיר הודיה לאישה שאיתו שהיא האמת בתוך העולם המזויף שבו יום אחד אתה מלך ויום אחר אתה שוליה, ורק מי שלצדך ואוהב אותך באמת נשאר איתך. יש משהו מאוד מיוחד בפשטות של "אמת קטנה" שבו מורגש היטב החיבור של אפללו לטקסט שהוא כתב והלחין. זה בא לו מתוך הנשמה וככה זה גם נשמע. קטן, רגיש וטוב.
コメント