העיבודים המצוינים, הטקסטים המהודקים והוויב החדש והבשל, הופכים את האלבום "רוקנ'רול בצהריים" לעדות הכי טובה לבשלות של בר צברי אחרי מסע ארוך של חיפוש קו מוזיקלי
מי שפוגש את בר צברי הנוכחי מתרשם ממנו מאוד. הוא ודאי לא מכיר את הדרך שעבר הזמר בן ה-29 עד שהגיע לנקודה שבה גיבש את עצמו מוזיקלית לכדי מה שאנחנו שומעים כיום. במילים פשוטות, בר צברי לא צץ היום, הוא לא זמר אינסטנט שזכה באיזו תחרות וחולם בענק. צברי הוא מהסוג העיקש, מהסוג שמבין שבשביל להגיש את עצמך בצורה הטובה ביותר אתה צריך להתבשל ולהבשיל. וזה בדיוק מה שהוא נותן באלבום "רוק'נרול בצהריים" המשובח שלו, שהפאזל שהוא מייצר בו מאפשר לכל אחד למצוא את עצמו בתוך המעדן המוזיקלי שמגיש בר צברי.
הקומוניקט מספר לנו על הנגיעות וההשפעות על צברי, מזהר ארגוב ואהובה עוזרי ועד אהוד בנאי אבל בשורה התחתונה, בר צברי מצא את הצליל שלו והוא רק שלו. אין טעם להשוות לאחרים, אין צורך לחפש בעבר אולי היה מישהו דומה או לציין ש"זה מזכיר מוזיקה של פעם" כי צברי מביא את המוזיקה העכשווית שלו אחרי שהוא עבר את המסע בעצמו - עד לנקודה הזאת.
אחרי 4 סינגלים מוצלחים ומגוונים, המסע בתוך האלבום מרתק אף יותר. "לכה דודי" בעיבוד משובח, התוכחה ב"בא אדם", השילוב המעולה שלו עם חנה אדרי ב"פעם", "עומד במרפסת" הסוחף, ו"יונתי" שנדמה נתלש מהפס קול הלא שלם של משפחת צנעני בשקט שלו. העיבודים המצוינים של רון בקאל, עדי לוי וצברי עצמו, נותנים את הטאצ' העדכני לאחד הקולות המרעננים והעדכניים שיש כאן, שבא לידי ביטוי בצורה מצוינת באלבום מגובש וטוב.