שירי נשמה לבונה עולם צריכים קצב משלהם. לדעת לתת תחושה ואווירה של בית כנסת, של קדושה ותפילה, ובמקרה של נריה חובב ועוז להב דוד זה קורה בסביבות 2:30 אל תוך השיר - שאז הכל מתפרץ החוצה בעוצמות הנכונות. עד אז, דומה שהם שרים ביראת קודש, נרגשים מהמעמד ומהטקסט המעצים שהניחו בפניהם צ'ולי זכאי ואלי קשת.
לחובב ודוד יש קולות טובים, מזכירים נשכחות, הגיה נכונה ושירה מדויקת. גם בסינגל הקודם שלהם לזכר נתנאל ז"ל, ניכר ההילוך הנמוך. "אלוהיי שפתי תפתח", הם שרים, ואולי גם זה מה שהם צריכים: לפתוח את הפה, לשחרר את הגרון המצוין שלהם ולשיר. שיר מרגש, שאפשר היה לתת בו יותר נשמה ולהטיס אותו קדימה.
Comments