מודה, לקח לי כמה פעמים להאזין למסך של נוה גדג' כדי לאהוב אותו. המסר שלו מבקש מאיתנו להפסיק להיות כאלה שכל הזמן מול המסכים ומועבר בצורה מצוינת. גדז' מציגה את אובדן המשמעות במציאות שבה הכל מהיר, ובה אפשר אפילו לבחור את הבא או הבאה בתור בהזזת אצבע לימין או לשמאל כדי למצוא מאצ'. על אף גילה הצעיר, אולי אפילו כזה שבו היא צמחה לתוך אותה מציאות ולא מכירה משהו אחר, גדג' מבקשת את הנוסטלגיה, את המגע, את המפגש הפרונטאלי ולגרסתה "בסוף כולנו רוצים אותו דבר, לראות בצורה ברורה ולא דרך המסך".
הביצוע שלה מהודק, קטע הראפ החשוב היה צריך להיות לטעמי חד הרבה יותר (אולי באמצעות שירה פחות מהירה) אך המילים המצוינות שכתבה יחד עם איזי (גדג' גם הלחינה) בהחלט נותנים פוש לנוה שבימים אלה עובדת על אלבום בכורה. בהצלחה.
